'Halah
Daf 21a
21a הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי אִימִּי אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא מַחֲלִיף שְׁמוּעָתָא. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי אַתְּ מָה שְׁמָעַת מִן רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן אֲנָא לֹא שְׁמָעִית כְּלוּם. אֶלָּא נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מִן מִלֵּיהוֹן. דְּתַמָּן תַּנִּינָן הַמְּכַנֵּיס חַלּוֹת עָל מְנָת לְהַפְרִישׁ וְנָֽשְׁכוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמֵר חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר אֵינוֹ חִיבּוּר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִמָּה דְתַנִּינָן אֵינוֹ חִיבּוּר. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין חַייָבִין עָלָיו בְּשֵׁם טָמֵא אוֹכֵל טָהוֹר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן שַׁנְייָא הִיא בִּטְבוּל יוֹם דִּכְתִיב בֵּיהּ טָהוֹר וְטָמֵא טָהוֹר לְחוּלִין מִבְּעוֹד יוֹם וְלִתְרוּמָה מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. הֲוֵי רִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם תּוֹרָה הוּא. דּוּ אָמַר הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דּוּ אָמַר אֵינָהּ תּוֹרָה דְּהוּא אָמַר אֵין הַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מֵבִיא אַרְבַּע רוֹבָעִין וּמַשִּׁיךְ. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה תִּיפְתָּר שֶׁבָּא מֵעִיסַּת הַנָּשׁוּךְ.
Traduction
et cela prouve aussi que deux parts qui se confondent sont soumises légalement à la halla. R. Imi dit qu’il y a une discussion à ce sujet entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish (99)Cf. ci-dessus, 1, 1, milieu.: selon le premier, la confusion entraîne l’obligation légale; d’après le second, elle est seulement rabbinique. R. Hiya b. Aba relatait ces avis en les renversant. On demanda à R. Yossé ce qu’il avait entendu de R. Yohanan (100)Est-ce une jonction admise légalement ou non?: je n’ai rien entendu, répondit-il, et nous déduisons les opinions de ces rabbins de ce qu’ils ont dit ailleurs (101)Mishna, (Tevul Yom 1, 1); car il est dit: lorsqu’on importe des pains consacrés, posés l’un sur l’autre, que l’on se propose d’offrir isolés et qui se trouvent collés ensemble, leur jonction est formelle, selon Shammaï, par rapport au cohen purifié le même jour qui les toucherait et rendrait le tout impur (la jonction est légale); mais, selon Hillel, on ne les considère pas comme joints et le seul pain touché sera interdit. De ce dernier avis, R. Simon b. Lakish conclut que le cohen pur qui aurait mangé des pains placés au-dessous de celui qui a été touché par un homme véritablement impur ne serait pas coupable. Ne voit-on pas là qu’il n’y a pas de jonction? Cela ne prouve rien, répondit R. Yohanan: d’ordinaire la jonction est réelle; seulement on fait une différence pour l’homme purifié en ce jour et l’on n’interdit pas le tout, parce qu’il est dit de lui qu’il est à la fois pur et impur (Lv 14, 9) et (Lv 15, 5 - 18); pour ce qui est profane, il est pur déjà pendant le jour, mais pour l’oblation le cohen devra attendre la nuit. C’est donc R. Yohanan qui déclare: bien que la jonction ne soit pas formelle à l’égard de celui qui s’est purifié le même jour, elle est légale pour tout ce qui se touche; d’autre part, c’est R. Simon b. Lakish qui dit que cette jonction n’est pas légale même pour le véritable impur. Mais n’a-t-on pas enseigné que si l’on n’a pas de quoi se nourrir ailleurs, on prend la halla du mélange même, en y joignant une pâte de 4 quarts de farine (n’en résulte-t-il pas que la jonction est admise)? On peut expliquer le cas de la Mishna, répond R. Oshia, en disant que le quart de levure en question provient d’une pâte qui était collée à une quantité suffisante pour être déjà soumise à la halla (l’obligation provient donc seulement par jonction, et la dispense arrive de même, sans jonction légale).
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה שהנשוך תורה. שבכל מקום שאמרו דנשוך חיבור הוא מן התורה הוא דהוי חיבור שהרי כאן מצטרף הוא לחיוב חלה שהוא מן התורה:
איתפלגון ר' יוחנן ורשב''ל. בהאי דינא דנשוך:
מחליף שמועתא. דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לר' יוחנן:
את מה שמעית מר' יוחנן. מפני שר' יוסי תלמיד מובהק דר' יוחנן הוה כמו דאשכחן בכמה דוכתי וזהו ר' יוסי בר פלוגתיה דר' יונה בכל מקום והוא רביה דר' מנא כדאמרי' בפ' דלעיל בהלכה ג' דאמר ר' מנא אע''ג דלא אמר ר' יוסי רבי הדא מילתא וכן בהרבה מקומות ור' מנא בנו של ר' יונה היה כדאשכחן בברכות ובשבת ובכמה דוכתי:
אמר לון. ר' יוסי אנא לא שמעית כלום בהדיא מן ר' יוחנן מה דעתו ולא ידענא אם ר' יוחנן הוא דאמר הנשוך תורה כדר' אימי או ר''ל הוא דסבירא ליה הכי כר' חייה בר' בא אלא דנפרש מיליהון דרבנן והיינו ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא ומהתם נלמד דעתיה דכל חד וחד כדאית ליה:
דתמן תנינן. בריש מס' טבול יום המכנס חלות ע''מ להפריש שעושה הרבה חלות ומניחן זו על זו ודעתו ע''מ להפריש אותן זו מזו ונשכו שנתדבקו כל כך עד כשבא להפרידן נושכות זו מזו:
ב''ש אומרים חיבור בטבול יום. שאם נגע טבול יום בחלה אחת כולן פסולות שהטבול יום פוסל את התרומה וכן בחלה והרי הן כולן כגוף אחד וב''ה אומרים אינו חיבור:
ארשב''ל. ואמר ר''ל עלה ממה דתנינן לב''ה אינו חיבור סתם ולא קאמרי בהדיא אינו חיבור בטבול יום כדקאמרי ב''ש א''כ ש''מ דלא פליגי אלא דוקא לענין נגיעת טבול יום דלב''ש כולן פסולות ואם אכלן הטבול יום להאחרות אין כאן משום טמא אוכל טהור ועלה קאמרי ב''ה דאינו חיבור לענין נגיעה דלא מחשבי כאלו נגע גם בהאחרות אבל לענין אכילה לא פליגי ב''ה דלקולא מודו דהוי חיבור וכדמסיים וקאמר הדא אמרה שאין חייבין עליו משום טמא אוכל טהור כלומר דאפי' לב''ה אם אכל הטבול יום את החלות האחרות אין חייב עליו משום טמא אוכל טהור דטבול יום אסור לאכול בתרומה ומשום דלענין הקולא דאכילה מודו ב''ה דהוי חיבור:
וא''ל ר' יוחנן. דלא היא אלא לגמרי קאמרי בית הלל דאינו חיבור משום דשאני טבול יום דקלישא טומאתו שכן מצינו דכתיב ביה טהור ורחץ בשרו במים וטהר וכתיב ביה טמא ובא השמש וטהר אלמא דמעיקרא טמא הוא הא כיצד טהור לחולין. וכן למעשר מבעוד יום ולתרומה טמא הוא עד משתחשך וא''כ נגיעת הטבול יום באחת מהן אינו פוסל כלל להאחרות ואם אכלן אח''כ להאחרות חייב עליהן משום טמא אוכל תרומה טהורה דהחלות אחרות טהורות הן מן התורה:
הוי. השתא ש''מ דר' יוחנן דהוא אמר דבר שאינו חיבור בטבול יום תורה היא כלומר דהוי טהור מן התורה:
דהוא אמר הנשוך תורה. כלומר וממילא שמעינן דר' יוחנן הוא דס''ל דבעלמא דבר הנשוך חיבור הוא מן התורה דאל''כ מאי האי דקאמר שנייא היא בטבול יום הא אין כאן אלא נשוך ובלאו הכי אינו חיבור מן התורה אלא ודאי דס''ל דבעלמא נשוך דבר תורה ור''ל דהוא אמר התם דאינו תורה כלומר שאותן החלות אחרות אינם טהורות מן התורה ולפיכך איהו דקאמר דלב''ה אין חייב על האחרות משום טמא אוכל טהור א''כ ש''מ דהוא אמר אין הנשוך דבר תורה דהא לדידיה אין חילוק בין טבול יום לשאר טמא לענין אכילת האחרות ואי ס''ד דס''ל לר''ל דבעלמא נשוך מן התורה הוי חיבור מאי האי דקאמר לב''ה הדא אמרה שאין חייבין וכו' ואי דהוי חיבור מן התורה בעלמא פשיטא דאין חייבין על אכילות אחרות משום טמא אוכל טהור דהא מיהת נפסלו כולן ומאי קמ''ל אלא ודאי דס''ל לר''ל דבעלמא אין הנשוך תורה והלכך איצטריך ליה לאשמועינן דלב''ה מיהת חיבור הוי לקולא לענין אכילות אחרות שאין חייבין עליהן משום טמא אוכל טהור:
והתנינן. בהאי תוספתא דלעיל ואם לאו וכו' אלמא דנשוך דבר תורה ומשני ר' הושעיא תיפתר שבאו הד' רבעין מעיסת הנשוך כלומר שכבר היו בהעיסה שהיה בה כשיעור חיוב חלה והפריד ממנה אותן הד' רבעים לצרפן לרובע השאור הזה ולפיכך מהני כאן הנשיכה א''נ שבא מעיסת הנשוך אשאור קאי וכלומר דהאי דתנינן שאור שנטל מהעיסה שלא הורמה חלתה מיירי בעיסה שלא נתחייבה בחלה אלא מחמת הנשיכה והלכך הוא דמהני ביה השתא נשיכה דאע''ג דאין הנשוך ד''ת הרי כל אותו חיוב החלה שעל השאור ג''כ מעיסת הנשוך הוא ואם זה אינו מן התורה אף חיובו שבתחלתו אינו מן התורה ועיקר:
'Halah
Daf 21b
21b רִבִּי זְעִירָה בָּעֵי אוֹ מַה פְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּנָשׁוּךְ מֵאֵילָיו. אֲבָל אִם הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַנָּשׁוּךְ תּוֹרָה. אֲפִילוּ תֵימַר הִשִּׁיכוֹ בְיָדוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת נֹאמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי נְהוֹרַאי אָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל וְרִבִּי הִילָא אָעְלוֹן עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא סָֽבְרִין מֵימַר שְׁנַיִם רָבִין עַל אֶחָד. וְלָא שְׁמִיעִין דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וְהָתַנִּינָן וְאִם לָאו מוֹצִיא מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. אוֹמֵר רִבִּי יוֹסֵי כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מַפְרִישׁ. מָה פְלִיגִין לַחוּשׁ לְהַפְרָשָׁה שְׁנִייָה. מָאן דְּאָמַר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָֽפְלָת לְאָתָר חוֹרָן אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִייָה. מָאן דְּאָמַר אֵין טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב אֲרִימָהּ וְנָֽפְלָת לְאָתָר חוֹרָן חוֹשֵׁשׁ לְהַפְרָשָּׁה שְׁנִייָה.
Traduction
R. Zeira répond par un autre motif: la discussion a lieu entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish lorsque les pains consacrés, auxquels le purifié du jour a touché, n’ont pas été comprimés ensemble, mais se sont collés par superposition; tandis qu’au cas où la compression a été faite à la main (comme dans notre Mishna), tous reconnaissent que cette jonction est légale. On peut admettre aussi qu’il y a eu une compression volontaire pour les pains consacrés indiqués plus haut et au sujet desquels il y a contestation; seulement R. Simon ben Lakish qui est d’avis que la jonction n’est pas légale se conforme à ce qu’il dit ailleurs au nom de R. Hiskia (102)Cf. ci-dessus, (Terumot 4, 1) et (Maasserot 5, 2): les produits inaffranchis mêlés à d’autres qui le sont seront considérés comme annulés dans une majeure quantité (par suite de cette annulation, il y a tout au plus une défense rabbinique, et la jonction rabbinique suffit). C’est aussi l’avis de R. Yossé b. Nehoraï. Selon R. Yohanan, l’inaffranchi mêlé n’est pas annulé dans une majeure quantité. – R. Aba bar Mamal et R. Ila présentèrent à R. Yossé un exemple de produits inaffranchis mêlés aux profanes, et lui demandèrent si c’est annulé? Ils supposaient qu’il en était ainsi, parce qu’il y a 2 avis (ceux de Hiskia et de R. Yossé) l’emportant sur une seul (R. Yohanan). Mais R. Yossé ne s’y rendit pas, ayant aussi contre eux l’avis de R. Josué b. Levi, puisque R. Simon dit en son nom que l’inaffranchi n’est pas annulé dans une majeure quantité. Mais notre Mishna ne dit-elle pas qu’au cas contraire (n’ayant pas de quoi se nourrir ailleurs), on préfère une seule halla pour le tout? (comment donc R. Simon b. Lakish admet-il l’annulation)? R. Yossé répond: tous reconnaissent (même R. Simon b. Lakish) qu’il faut opérer le prélèvement (par règle rabbinique), comme s’il n’y avait pas d’annulation. La discussion ne porte que sur la question de savoir s’il faut un second prélèvement au cas où l’oblation prélevée du mélange est retombée ailleurs: en ce cas, selon R. Simon b. Lakish qui admet l’annulation, il n’est pas besoin d’un second prélèvement; au contraire, selon R. Yohanan qui n’admet pas l’annulation, il faut la renouveler.
Pnei Moshe non traduit
ר' זעירא בעי או מה פליגין וכו'. כלומר או דילמא דנימא דבמה פליגי ר''י ור''ל בנשוך מאליו כהאי דתנינן העושה שני קבין וכו' דלר''ל אין חיוב חלה שבא מחמת הנשוך מן התורה אבל אם השיכו בידו כהאי דאיירינן הכא אפשר דכ''ע מודים שהנשוך חיבור מן התורה הוא מכיון שעשאו בידים:
אפי' תימר וכו'. ודחי לה הש''ס דאפ''ת דגם בהשיכו בידו הוא המחלוקת ולר''ל אין הנשוך תורה ואפ''ה לא קשיא לר''ל דנאמר רשב''ל כדעתיה דאמר בשם תזקיה דטבל דכה''ג דאיירי במתני' בטל ברוב ור' יוסי וכו' והאי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן הוזכרה לעיל בכמה מקומות ועיקרה בריש פ''ד דתרומות וכדפרישית שם דבטבל שלא הוברר פליגי דאי בטבל ממש לא פליגי בהא דתני בהדיא בסתם מתני' דהכא דהטבל אוסר בכל שהוא במין במינו והכא נמי כגון שהשאור שהוא טבל בא מעיסת הנשוך שלא הוברר לשם טבל וכדאוקי רב אושעי' אלא דמפסיק בהא דבעי ר''ז ודחי לה דלעולם פליג ר''ל אף בהשיכו בידו וס''ל דאין הנשוך תורה והא דמהני הכא לענין חיוב חלה היינו טעמא אליבא דר''ל משום דס''ל טבל דכה''ג בטל ברוב הוא וא''כ כשנתערב בה עיסה שהורמה חלתה מן הדין פטור הוא מן החלה שנתבטל בתוך העיסה אלא מדרבנן הוא שהצריכו להפריש החלה בשיצטרף עמו ד' רבעים והלכך הוא דמהני ביה נשיכה ולקמן מקשי על דר''ל ממתני' ומפרק לה:
אעלין עובדא קומי ר' יסא. היאך לפסוק להלכה דאע''ג דהלכתא כוותיה דר' יוחנן לגבי דר''ל משום דסברין מימר שנים רבין על אחד דחזקיה ור' יוסי בר' נהוראי קסברי בטל ברוב והן רבין על רבי יוחנן אבל לא שמיעין להו הא דאמר ר' סימון בשם ריב''ל דסבירא ליה כוותיה דר' יוחנן דאין הטבל בטל ברוב:
והתנינן ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל. ואם שאור הטבל בטל ברוב אמאי צריך להפריש חלה וקשיא לריש לקיש:
כל עמא מודיי הוא שמפריש. אף ר''ל מודה שצריך להפריש חלה כדפרישית לעיל ובמה פליגין אם יש לחוש להפרשה שנייה כלומר בפעם שנייה כדמפרש ואזיל דמ''ד אין הטבל בטל ברוב והויא העיסה כולה טבל ומתחייב בחלה מדינא אם ארימת שהפריש החלה והדר נפלה לאתר חורן למקום אחר חושש הוא להפרשה שנייה כלומר דנעשה זה. מדומע וצריך להפריש גם ממנו אבל למ''ד הטבל בטל ברוב מפריש הוא החלה ואם לאחר שהפרישה נפלה למקום אחר אינו חושש להפרשה שנייה דמה שהפריש בתחילה אינו אלא מצד חומרא בעלמא דמן הדין הטבל בטל ברוב:
אָמַר רִבִּי בָּא מַפְלִיגִין רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל דְּבַר תּוֹרָה. אֲבָל בְּטֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן כָּל עַמָּא מוֹדֵי שֶׁהַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָתַנִּינָן כְּיוֹצֵא בוֹ זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם זֵיתֵי נִיקּוּף עִינְּבֵי בָצִיר שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ עִם עִינְּבֵי עוֹלֵלוֹת. וְלֹא טֵבֵל שֶׁנִּטְבַּל מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנָא קִייַמְתִּיהָ בְּשֶׁמֵן שֶׁל זֵיתִי מַסִּיק שֶׁנִּתְעָרֵב בְּשֵׁמֵן שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף.
Traduction
R. Aba dit que la discussion entre ces deux docteurs porte seulement sur des produits soumis légalement aux divers droits; mais, pour ceux qui sont seulement soumis par prescription rabbinique, tous reconnaissent que l’annulation est effective sur une majeure partie. R. Aba b. Cahana objecta en présence de R. Jérémie qu’il est dit dans notre Mishna: ‘De même, si des olives de la cueillette (du propriétaire) ont été mêlées à celles du grappillage des pauvres, ou des raisins de la vendange à ceux qui sont égrenés par les pauvres, etc.'' Or, ne s’agit-il pas là de produits soumis par règle rabbinique, le texte légal traitant seulement de l’huile ou du vin? En effet, dit R. Mena, selon moi il s’agit là de l’huile provenant des olives de la cueillette, mêlée à l‘huile provenant du grappillage.
Pnei Moshe non traduit
א''ר בא מה פליגין וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ה דמעשרות בהלכה ב' דבעי למימר דלא פליגי ר''י ור''ל אלא בטבל שהוא דבר תורה אבל בטבל שנטבל מדבריהן כגון שזרע בעציץ שאינו נקוב וכיוצא בזה שאין בו חיוב תרומה ומעשרות אלא מדבריהם כ''ע מודים שהטבל כזה בטל ברוב:
התיב ר' בא בר כהנא. על זה לפני ר' יוסי דהא תנינן במתני' כיוצא בו זיתי מסיק וכו' שאם אין לו פרנסה ממקום אחר מוציא מהן תרומה ותרומת מעשר על הכל וכי טבל דכה''ג לא טבל שנטבל מדבריהן הוא שהרי סתם זיתים להוציא שמן מהן עומדים וכן הענבים להוציא מהן יין ומתני' סתמא קתני ומשמע דאף בזיתים וענבים כגון אלו הדין כן והרי עדיין לא נגמר מלאכתן וא''כ אין הטבל אלא מדבריהם ואפילו הכי קתני דרואין אותן כאלו כולן טבל:
א''ר מנא קיימתיה. להמתני' דבשמן של זיתי מסיק שנתערב עם שמן זיתי ניקוף מיירי וכן בענבים שנתערב היין של זה עם היין של זה דכבר נגמרה מלאכתן והטבל מדבר תורה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source